<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' קידושין פ"ו</h1>
<h2>דף ב.</h2>
מקום שאין בית דין יושבין רק בשני וחמשי, בתולה נשאת ליום הרביעי, שאם יש טענת בתולים משכים לבית דין. ונהגו חכמים לישא אלמנה ביום ה', שיהא שמח עמה ה' ו' ז' ויום א' יוצא למלאכתו.
המארס קטנה היא או אביה יעכבו על הבעל שלא לכנוס עד שתעשה נערה. תבעה לישא משנתארסה ועתה היא נערה נותנין לה י"ב חדש מיום התביעה לתקן עצמה וצרכיה ואחר תנשא. (א)תבעה אחר שבגרה נותנין לה י"ב חדש מיום הבגר. קדשה ביום הבגר נותנין לה י"ב חדש מיום הבגר שהוא יום הקדושין. קדשה אחר שבגרה ועברו י"ב חדש בבגרותיה נותנין לה ל' יום מיום התביעה ולא יותר. והמארס בעולה נותנין לה ל' יום מיום התביעה. וכזמן האשה נותנין לאיש כשתבעה אותו לישא לפרנס עצמו, י"ב חדש לי"ב, ל' לל'. בא זמן שנתנו ולא נישאו נתחייב במזונתיה, אע"פ שלא כנס. בא הזמן באחד בשבת או בו' לא מעלה מזונות באותו יום, שלא יכול לכנוס. חלה הוא או היא או פרסה נדה כשבא הזמן אין מעלה מזונות, שאין יכולין לישא עד שיבריאו או תטהר.
<h2>דף ה.</h2>
ומותר לישא כל ימות החול, ואפילו בט' באב ואפילו בלילה, והוא שטרח בסעודת נשואין שלשה ימים מקודם. וכן במגלת סתרים מתיר ליארס שמא יקדמנו אחר. ואין נושאין בערב שבת ואחד בשבת, שלא לבא לחלול שבת בתקון סעודה, וכל שכן בשבת. ולא בחול המועד, שאין מערבין שמחה בשמחה, שנאמר [בראשית כ"ט], מלא שבוע זאת ונתנה לך גם את זאת.
מקום שאין בית דין יושבין רק בשני וחמשי, בתולה נשאת ליום הרביעי, שאם יש טענת בתולים משכים לבית דין. ונהגו חכמים לישא אלמנה ביום ה', שיהא שמח עמה ה' ו' ז' ויום א' יוצא למלאכתו.
<h2>דף ז.</h2>
יכול אדם לישא כמה נשים ביום אחד ומברך ברכת חתנים כאחת, אבל צריך לשמוח עם כל אחת כראוי לה, אם בתולה שבעה ימים בין בחור בין אלמון, ולא עוסק במלאכה ולא נושא ונותן בשוק אבל אוכל ושותה ושמח, ואם בעולה שלשה ימים לכל אחת, בין בחור בין אלמון.
<h2>דף ז:</h2>
ואין ברכת חתנים עושין נשואין, שאם אירס וכנס לחפה ולא בירך הויא נשואה גמורה וחוזר ומברך אפילו לאחר ימים רבים, ואם בירך ולא נתייחד עמה עדיין ארוסה היא. וכן הכתבה אין עושה נשואין, שאם כתב לה ולא נכנסה לחפה עדיין ארוסה היא. מת או גירשה (או) גובה עיקר כתובתה ולא תוספת כלל כיון שלא כנסה. אירס ולא כתב לה ומת או גירשה והיא ארוסה, אפילו עיקר אין לה. ובהלכות כתבה אפרש מהו עיקר ותוספת.
ארוסה אסורה לבעלה מדברי סופרים וזה כל זמן שהיא בבית אביה, שאם בעלה בבית חמיו מכין אותו מרדות. ואפילו קדשה בביאה אסור לבא עליה שנייה, עד שיביא אותה לתוך ביתו ויתיחד ויפרישנה לו, וזו היא הנקראת כניסה לחופה, ונקרא נשואין בכל מקום, ואז מותרת לו לבא עליה כשירצה והיא אשתו גמורה לכל דבר. והבא על ארוסתו לשם נשואין אחר שקדשה נעשית נשואה. [משתכנס לחופה נקראת נשואה] אע"פ שלא נבעלה אם ראויה לבעילה, אבל אם היתה נדה, אפילו נכנסה לחופה ונתייחד, הרי היא כארוסה ולא גמרו הנשואין. ולא תנשא עד שתטהר. ואין מברכין לה ברכת חתנים עד שתטהר, עבר ונשא ובירך לא יחזור לברך.
סדר אירוסין ונשואין כך הוא כאשר המנהג עתה, תחלה יקח החתן טבע[ת] שאין עליו אבן, שלא יסמוך דעת האשה על האבן ותסבור ששוה יותר ממה שהוא ונתקדשה לדעת כך, ויבררו שני עדים לראות אם שוה פרוטה ויקדשנה בפניהם, ויאמר, הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל, ויתן באצבע הכלה. ואחר ימזגו כוס יין או שכר ויברך השליח צבור על הכוס, בורא פרי הגפן, או שהכל נהיה בדברו. ברוך אתה יי אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על העריות ואסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות על ידי חפה וקדושין ברוך אתה יי מקדש עמו ישראל על ידי חפה וקדושין, בערי המערב אין אומרין על ידי חפה וקדושין, וישתו החתן והכלה. וכתב המיימוני, שיברך החתן ברכה זו קודם שיקדש בין על ידי עצמו בין על ידי שליח, כמו שמברך על שאר המצות. וכתב, שאם קדש ולא ברך לא יברך אחר הקדושין, שאז ברכה לבטלה ומה שנעשה כבר נעשה. ואם אין שם כוס מברכה בפני עצמה. אבל מנהגנו כמו שכתבתי לברכה אחר הקדושין. ונראה לי הטעם דחיישינן שמא יפשעו ולא יקדש ונמצא ברכה לבטלה, לפיכך ימתין אחר הקדושין. ואם ברכו ברכת ארוסין בשעת קדושין ולאחר ימים רבים עשו נשואין, לא יברכוה פעם אחרת. ואם עושין נשואין מיד אחר הארוסין יקראו הכתבה שכתב לה החתן כמו שאבאר בהלכות כתבה ותנאי כתובה, או יקחו קניין מהחתן בכליו של אשה שהיא קונה שיכתוב לה כתובה טובה. ונכון לעשות הקניין בבגדי העדים, שפעמים בגדי הכלה שאולים ואין הקניין מועיל. וימזגו כוס אחר שאין מברכין על שיור כוס ראשון, שאין עושין שתי מצות על כוס אחד. ויברכו בורא פרי הגפן ואחר כך השבע ברכות, כמו שכתבתים בהלכות סעודה. וקודם הנשואין יברכם. ויש נוהגים לברך על ההדס אחר היין, כך כתב המיימוני. ואין מברכין כי אם בעשרה מישראל גדולים בני חורין וחתנים מן המניין. ומנהג אחר ששתו החתן והכלה שישבור החתן הכלי זכוכית להזכיר החורבן, שנאמר [תהלים קל"ז], אם לא אעלה [את ירושלים] על ראש שמחתי. ומנהג לפרוס טלית עליהם בשעת ברכה, וזה כמו יחוד. ולזרוק תבואה עליהם, כלומר פרו ורבו כתבואה זו ולעשות חופה לשניהם. ומנהג לבתולה להיות ראשה פרועה ולעשות כלילה היקף להם שמחה ושירות להראות לכל העולם שהיא בתולה.
<h2>דף נד:</h2>
ואין ברכת חתנים עושין נשואין, שאם אירס וכנס לחפה ולא בירך הויא נשואה גמורה וחוזר ומברך אפילו לאחר ימים רבים, ואם בירך ולא נתייחד עמה עדיין ארוסה היא. וכן הכתבה אין עושה נשואין, שאם כתב לה ולא נכנסה לחפה עדיין ארוסה היא. מת או גירשה (או) גובה עיקר כתובתה ולא תוספת כלל כיון שלא כנסה. אירס ולא כתב לה ומת או גירשה והיא ארוסה, אפילו עיקר אין לה. ובהלכות כתבה אפרש מהו עיקר ותוספת.
<h2>דף נו.</h2>
ארוסה אסורה לבעלה מדברי סופרים וזה כל זמן שהיא בבית אביה, שאם בעלה בבית חמיו מכין אותו מרדות. ואפילו קדשה בביאה אסור לבא עליה שנייה, עד שיביא אותה לתוך ביתו ויתיחד ויפרישנה לו, וזו היא הנקראת כניסה לחופה, ונקרא נשואין בכל מקום, ואז מותרת לו לבא עליה כשירצה והיא אשתו גמורה לכל דבר. והבא על ארוסתו לשם נשואין אחר שקדשה נעשית נשואה. [משתכנס לחופה נקראת נשואה] אע"פ שלא נבעלה אם ראויה לבעילה, אבל אם היתה נדה, אפילו נכנסה לחופה ונתייחד, הרי היא כארוסה ולא גמרו הנשואין. ולא תנשא עד שתטהר. ואין מברכין לה ברכת חתנים עד שתטהר, עבר ונשא ובירך לא יחזור לברך.
<h2>דף נז:</h2>
המארס קטנה היא או אביה יעכבו על הבעל שלא לכנוס עד שתעשה נערה. תבעה לישא משנתארסה ועתה היא נערה נותנין לה י"ב חדש מיום התביעה לתקן עצמה וצרכיה ואחר תנשא. (א)תבעה אחר שבגרה נותנין לה י"ב חדש מיום הבגר. קדשה ביום הבגר נותנין לה י"ב חדש מיום הבגר שהוא יום הקדושין. קדשה אחר שבגרה ועברו י"ב חדש בבגרותיה נותנין לה ל' יום מיום התביעה ולא יותר. והמארס בעולה נותנין לה ל' יום מיום התביעה. וכזמן האשה נותנין לאיש כשתבעה אותו לישא לפרנס עצמו, י"ב חדש לי"ב, ל' לל'. בא זמן שנתנו ולא נישאו נתחייב במזונתיה, אע"פ שלא כנס. בא הזמן באחד בשבת או בו' לא מעלה מזונות באותו יום, שלא יכול לכנוס. חלה הוא או היא או פרסה נדה כשבא הזמן אין מעלה מזונות, שאין יכולין לישא עד שיבריאו או תטהר.
<h2>דף פט:</h2>
ואין ברכת חתנים עושין נשואין, שאם אירס וכנס לחפה ולא בירך הויא נשואה גמורה וחוזר ומברך אפילו לאחר ימים רבים, ואם בירך ולא נתייחד עמה עדיין ארוסה היא. וכן הכתבה אין עושה נשואין, שאם כתב לה ולא נכנסה לחפה עדיין ארוסה היא. מת או גירשה (או) גובה עיקר כתובתה ולא תוספת כלל כיון שלא כנסה. אירס ולא כתב לה ומת או גירשה והיא ארוסה, אפילו עיקר אין לה. ובהלכות כתבה אפרש מהו עיקר ותוספת.
